ירון ספקטור מארח את אוהד אזרחי רבי בתנועה ליהדות מתחדשת, מורה להתפתחות רוחנית בדרך האהבה של הקבלה
מייסד "נביעה" – האקדמ-יה העברית של הרוח
השקט שנשאר
זהו…קייטי הייתה בארץ והמשיכה בדרכה לארצות הקור.
היא כבר עזבה אך השקט שבי נשאר.
במשך שלושה ימים ליוויתי את קייטי.
מהמפגש בבית חולים איכילוב בנושא המחקר אודות נשים חולות סרטן,
דרך ערב המבוא בנוכחות מעל 2000 משתתפים והסדנא בת יומיים בנושא סליחה.
קייטי ואני לפני האירוע ביום שלישי
קיבלתי הרבה תגובות מאלו מכם שנכחתם במפגש. ואני עדין מקבל טלפונים בנושא.
כל אחד משתף את החוויה האישית שלו במפגש עם קייטי, את השינוי שחל בו, את התובנה שעלתה בו.
בעיני, קייטי היא מה שאני מכנה אנטי-גורו.
היא מגיעה ופועלת בשקט, לאט וברכות. בלי הרבה רעש וצלצולים.
(חברים סיפרו לי שלקח להם יום וחצי רק להאט את הקצב ולהתרגל לנוכחות שלה.)
היא לא נותנת שורות תחתונות או פתרונות בזק ארוזים היטב.
היא מביאה רק 4 שאלות והיפוכים, הרבה מאוד הקשבה והכלה
וכמויות אין סופיות של אהבה…
"הכל בעולם הזה לא קורה לך, אלא עבורך, לתמוך בהתפתחות שלך" (תודה ליעל חזן על התמונות)
ובתוך השקט הזה. נוצר מרחב.
מרחב לכל אחד מאיתנו לפגוש את עצמו.
את הפחדים, הקשיים, התסכול והפחד.
ודרך המפגש הזה, בעזרת "העבודה" משהו משתחרר…
לפעמים בשקט בשקט ולפעמים ברעש גדול
(כפי שקרה באירוע שבו עלתה אישה וסיפרה איך החליטה לא להתגרש מבעלה אלא מהמחשבות שלה עליו
או כפי שקרה כשאשה שיתפה באלימות שלה כלפי הילדים שלה או אחרת ששיתפה בפחדים שלה).
צוות המייק ראנרס (אני בחולצת "מיקי ברקוביץ – מספר 9")
עבורי, כל מפגש עם "העבודה", בנוכחות קייטי ובלעדיה,
מאפשר לי לעצור ולבחון שוב את מה שלעתים נדמה לי כמוכר וידוע.
כשאני יוצא ממפגשים של "העבודה" אני חווה את המודעות.
אני שומע את המחשבות שלי כמו ב-SLOW MOTION
כאילו נאמרות יותר לאט ובקול ברור יותר ונפרד ממני.
הן אינן אני.
במשך הביקור יצא לי לשוחח עם קייטי מספר פעמים.
במפגש האחרון לאחר האירוע, בנוכחות של מספר מצומצם של מאפשרים,
קייטי שיתפה אותנו ברצונה שנמשיך וניתן את "העבודה" בארץ.
"מה שעובד עבורי" אמרה קייטי, "הוא שאתם כאן כדי לתת את המענה".
וזה תפקידי כאן: "לתת מענה".
כי עבורי, ללמד את "העבודה" זה לתת את המתנה שלי.
את מה שאני קיבלתי ומה שאני למדתי
לכל מי שמעוניין לבחור בחופש באמת….
להתראות בקרוב
ירון
שלום ירון
מה עושים בשיטת "העבודה" אם יש משפט כזה: הוא לא היה צריך לעשות…
ולמרות שאני עושה היפוכים,עדין-כבר במשך חודשיים,מתעוררת בלילות בבהלה,עם המשפט הזה.
אני לא מצליחה שהשתחרר ממנו.
למרות 4 השאלות. וההיפוכים.
האם שיטת העבודה,מתאימה לכל מקרה.
בתודה אסנת
תודה אסנת על השאלה.
המחשבה/משפט "הוא היה צריך" או "הוא לא היה צריך" היא מחשבה מאוד מאוד כואבת
כי אם אנחנו מאמינים שהוא "היה צריך" אבל המציאות מראה לנו שהוא לא עשה/פעל/חשב כפי שאנו מאמינים שהוא היה צריך אנחנו מיד נחווה כאב.
והכאב הזה מסמן לנו שיצאנו מהמרכז שלנו ונכנסנו לתוך סיפור שהוא מחוץ לנו. שהוא בעסק של האחר, שלו…
וכשאנחנו בעסק של האחר אנחנו תמיד בסיפור שיקרי, מעייף, מתיש, מכאיב
כשאנחנו בעסק של האחר אנחנו באותו רגע מעדיפים להיות צודקים מאשר חופשיים
חכמים מאשר מאושרים
צדקנים במקום אוהבים
אז השאלה היא מה הבחירה שלנו? האם אנחנו מעדיפים להיות סופר צודקים ולהסתובב עם המון הסברים והצדקות לצדק שלנו?
או שאנו מעדיפים להיות חופשיים?
זאת בעצם הבחירה שלנו בכל רגע בחיים.
וברגע שהבנו שהחופש שלנו יותר חשוב לנו מאשר לנצח במאבק דמיוני אז אפשר להתחיל לעבוד
והדרך המהירה ביותר שאני ממליץ עליה היא אכן העבודה של ביירון קייטי
ולשאלתך, העבודה של ביירון קייטי מתאימה לכל מקרה.
אבל…זה תלוי בך וביכולת שלך לשחרר את עצמך מהצדק ולחבר את עצמך בחופש
וזו לפעמים משימה מאוד מאוד לא פשוטה.
כי המיינד רוצה לצאת צודק, הוא לא מוכן לוותר, הוא יכניס אותך שוב ושוב ללופים רק כדי להישאר צודק ולא להשתחרר…
במקרים הללו אני מאוד ממליץ לעבוד עם אדם חיצוני שיכול לעזור לך לראות את האיזורים שכרגע המיינד מסרב להראות לך
תודה
ירון