זה התחיל מטיול חד פעמי שערכתי עם הקטנטנים
הלוך וחזור עם האוטובוס 15 דקות לכל כיוון.
נסיעה חווייתית לילדי השמנת שלי שמעולם לא נסעו באוטובוס בעבר.
ומאז כל יום הקטנטן דורש "אב-א! אוטו-בוס!"
השבוע נסענו שעה וחצי (שעה וחצי!!) באוטובוס ועדין כשירדנו הקטנטן צרח שהוא לא מוכן
"דווקא בתחנת האוטובוס פתאום קלטתי שמי שמכור זה אנחנו לא הוא"
ונזכרתי בנסיך הקטן ופקח הרכבות:
"האנשים במקום שאתה גר", אמר הנסיך הקטן,
"מגדלים חמשת אלפים שושנים בגן אחד,
ועדיין אינם מוצאים את אשר שהם מחפשים".
"לא, הם אינם מוצאים", השבתי.
"ועם זה, מה שהם מבקשים אפשר שהוא טמון בשושנה אחת יחידה, או במעט מים".
"נכון", אמרתי.
והנסיך הקטן הוסיף:
"אבל העיניים עיוורות, יש לחפש בעזרת הלב…"
אשמח לשמוע ממך!
תודה ולהתראות בקרוב
ירון ספקטור | פשוט להיות
כתיבת תגובה