בזמן האחרון אני פוגש יותר ויותר אנשים שמגדירים את עצמם כ"שורדים".
"מה שלומך?" – "שורדים, אתה יודע"
"איך את מרגישה?" – "בסדר…מחכים שזה כבר יגמר"
( "זה" – זה החום, החופש הגדול, הכאב ברגל, התסכול מבן הזוג, המשכנתא, המריבה, המבחן ….השלימו את החסר)
אני קורא לחיים כאלו של הישרדות (עם VIP ובלעדיה) – חיים בתדר נמוך.
אני רואה אנשים עייפים, מרוטים, סחוטים, סוחבים יום אחר יום, מחכים לסופ"ש וגם שם מגלים שאין מנוחה, יוצאים לחופשה מרעננת וחוזרים עוד יותר עייפים….
עסוקים…בפרנסה, בילדים, בעבודה, בכסף, בזוגיות, בהשגת היעדים שלהם (שיביאו את האושר ממש ממש מעבר לפניה, הנה זה ממש כבר כאן…).
אני פוגש אנשים שרוצים לצעוק אבל אין להם כוח.
שרוצים לשנות אבל לא מאמינים שהם יכולים….
אנשים שיודעים שיש בתוכם כוחות ויכולות מדהימות
אך לא מצליחים להוציא אותן החוצה. לבטא אותן, לשאוג אותן.
ומולם אני פוגש אנשים שהחליטו להפסיק לשרוד והתחילו לחיות ולהצליח.
אני פוגש אותם עם חיוך פנימי וניצוץ בעיניים, שמספרים לי בהתלהבות על הדברים שהם עושים, פועלים, נותנים ומקבלים.
אז מה מבדיל בין אילו לאילו?
בחוויה שלי ההבדל הוא פשוט.
אנשים מאושרים יודעים לאן הם רוצים להגיע ויודעים שהם בדרך לשם.
זה הכל.
זה כל כך פשוט אך גם כל כך נכון.
מי שלא יודע לאן הוא רוצה להגיע. מגשש באפלה.
קחו למשל דוגמא מאליס מארץ הפלאות:
כשאנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, כשיש לנו כיוון ברור, התמונה מתבהרת,
במקום אותו ערפל מצמית יש כיוון, ומתוך הכיוון נוצרת פעולה, ללא מאמץ, מתוך זרימה…
פתאום מתגלה לנו מאגר של יצירתיות ואנרגיה…
כשאנו מרגישים שאנחנו הולכים בדרך הנכונה עבורינו,
ההליכה עצמה נעשית קלה וזורמת,
ומעל לכל היא ממלאה אותנו אושר.
עצם ההליכה הופכת ממעמסה לחוויה מרגשת.
אז איך מפסיקים לשרוד ומתחילים לחיות?
בסוף החופש הגדול פתחתי סדנא נוספת של "לעשות את הסוויץ"
שבה אני מלמד, מתרגל ומנחה, עם הרבה יחס אישי, איך להפסיק לשרוד ולהתחיל לחיות.
זוכרים? "אנשים מצליחים יודעים לאן הם רוצים להגיע"
אם אתם רוצים לגלות לאן אתם רוצים להגיע וגם להתחיל לצעוד לכיוון ההצלחה שלכם,
אני מזמין אתכם לקחת את הצעד הראשון עכשיו.
צרו איתי קשר כאן ליצור איתי קשר
תודה ולהתראות בקרוב
כתיבת תגובה