התחדשות…

התחדשות – נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת
פיק ברכיים לא מובן
זו שעה שלא חוזרת
לעולם – אבל
בליבך אתה יודע
שמעבר לפינה
אהבה חדשה
ממתינה

אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש…

בעיני "אחרי החגים" הוא אחד הביטויים היותר ישראלים שיש. אפילו יותר מ"סמוך על סמוך" ו-"יאללה בי"….
לפני שנה (כמעט בדיוק) חזרנו לארץ אחרי שהות ארוכה בחו"ל.
לחזור לתקופת החגים היתה עבורנו חוויה כמעט אנתרופולוגית..וגם השנה הופתעתי מעוצמת "אחרי החגים".
כאילו העולם קופא למשך מספר שבועות ואין אפשרות להתחייב על כלום עד אחרי שמחת תורה…
ורק כשמתחילים לקרוא שוב את פרשת "בראשית" החיים חוזרים למסלולם. לפחות עד החג הבא.

אז אחרי החגים יתחדש הכל והפעם בעלון נעסוק בהתחדשות.
ברמה האישית המשפחה שלי התברכה בתינוק חדש ופיצפון והעלון הזה מוקדש לו ולחוסר שעות השינה שהוא מביא איתו.

(תמונה שלנו מחדר הלידה)

עייפות מאוד מוסברת. פיק ברכיים די מובן.

לפני שבועיים הצטרף אלינו למסע תינוק חדש.
או כמו שאני אוהב להגיד. אנחנו הצטרפנו אליו.
אנחנו עדין לא ממש מכירים. קצת קורקטיים ומנומסים.
מוצאים את הדרך אחד אל השני בחיוכים לא רצוניים ורפלקסים של מורו ולילות ללא שינה.

הרבה עייפות יש בימים הראשונים….ועם העייפות מגיעות גם הארות.
כבר הרבה שנים אני חווה חוויות של הארה ברגעי העייפות.
כשהמינד רק רוצה לישון וממש אין לו כוח להפריע ולהתערב. פתאום הכל נעשה שקט.

אפשר לראות את המחשבות באות והולכות, בהילוך איטי, עייף, בלי רצון להשתקע או לעשות הרבה רעש. סתם מכוח ההרגל.
כשמפסיקים להתנגד לעייפות או להאמין למחשבה שמה שאני צריך עכשיו הוא ללכת לישון (כשאני לא הולך לישון) התמונה מתבהרת והכל בהיר וברור וחד.
אפשר ממש לחוש את השקט שבין המחשבות. לראות את השמים, את הרקע מאחורי העננים. להרגיש את האמת מאחורי כל הרעש היומיומי הסואן.

זו שעה שלא חוזרת לעולם (או אשמורת תיכונה נושקת לשלישית)

שתיים בלילה, עוד שעה לסיום "המשמרת" שלי (הקטנציק ישן יותר טוב כשהוא על אמא  או אבא).

(התמונה נלקחה בזמן כתיבת שורות אלו. הקטנציק על אבא שלו)

בימים האחרונים לאחר התבוננות ביצור הקטן הזה שהצטרף אלינו עלתה בי השאלה.
מי אנחנו בעצם? אסופה של סיפורים וזכרונות.
מקומות שהיינו, חוויות שחווינו, אנשים שפגשנו/אהבנו/פגענו, ריחות, מראות, תחושות, חיוכים וחיכוכים. אהבות ואכזבות

מאגר של מחשבות וסיפורים מהעבר.

"אין סיפור אין עולם" אומרת ביירון קייטי.

לא הייתי מוותר על הסיפורים שלי כל כך מהר. הם נעימים לי. נוסטלגיים. מוכרים.
כמו חברים ותיקים שבאים לביקור ואיתם אני מרגיש בנוח, לא צריך לעשות הצגות ולהתנחמד.
הסיפורים שלי הם אני.

מנקודת המבט הזאת אני אוהב את הסיפורים שלי.
אני יכול לחבק ולאהוב אותם כמו תינוקות קטנים וזכים.
להיזכר איך טיילתי בחצבני.
ראיתי את השקיעה.
טיפסתי, כבשתי, ניצחתי הפסדתי,
להיזכר באהבה הראשונה, בפחדים, בפאדיחות.
איך הייתי נבוך אז ובטח היום הייתי עושה את זה אחרת….סיפורים.

וללא הסיפורים שלי?
אני מוריד את המבט אל הקטנציק שמכורבל עלי… מי אני ללא הסיפורים שלי?

אולי גוש של אהבה לא אישית. רכות, פוטנציאל גלום. זכות, תמימות, ראשוניות.

מדהים אותי לחשוב על כל האנשים שעוברים אותי ברחוב.
כווווולם היו פעם תינוקות רכים וקטנים.
בוכים ומחייכים. צוחקים וצווחים.
מדהים אותי לחשוב שכולנו היינו כאלה ויותר מדהים אותי לראות ששום דבר לא השתנה.

אני רואה איך ללא הסיפורים שלנו כולנו תינוקות כמהים לאהבה, ליד מחבקת, לחום ואהבה. כולנו גושי אהבה בחיפוש אחר אהבה.
כשאני בוחן את האנשים שמסביבי (בעיקר את אלו שלא נוח לי בנוכחותם) דרך הפריזמה הזאת
פתאום הכל מתרכך בי. פתאום אני רואה את התינוק הקטן שבהם שמבקש חיבוק והלב נפתח…

אבל בליבך אתה יודע שמעבר לפינה אהבה חדשה ממתינה

במעמד חיתוך הטבור חשבתי לעצמי מה אוכל לברך את הרך הנולד ברגע החסד הזה.
כל ברכה שעלתה בי כגון: "שיהיה מאושר", "שיהיה לו טוב", "שיהיה לו מזל" היה נכון אך הרגיש לא מלא.

בסופו של דבר עלתה בי התובנה "שיהלך בעולם עם לב פתוח".
עבורי זאת הברכה שאני מאחל לו (וגם לי וגם לך).

היכולת להלך בעולם עם לב פתוח מכילה בתוכה , בעיני, את כל הברכות.

מזל? יש כאלה שיש להם מזל אך אינם יכולים לראות אותו. יש כאלה שהמזל לא שפר עליהם וזה מקור הכוח שלהם בחיים.
כנ"ל לגבי חיים טובים או מאושרים.

היכולת שלי להתהלך בעולם עם לב פתוח מאפשרת לי תמיד לחוות את המקסימום בכל חוויה.
להיות שם פתוח עד הסוף. מקבל, חווה, נוכח ופתאום אני מגלה שיש לי מזל ויש לי אושר ויש לי חיים טובים.
הכל היה שם כבר קודם. הכל תמיד היה כך. אך ללא הלב הפתוח אין לי את העינים כדי לראות ולחוות את הדברים.

"רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין".
"מה שחשוב באמת, סמוי מן העין," שנה הנסיך הקטן, כדי לזכור.
…"בני האדם שכחו את האמת הזאת, אבל לך אסור לשכוח אותה. …" –מתוך הנסיך הקטן

 שנה טובה ולהתראות אחרי החגים ב-"פשוט להיות"