מהן התבניות שמונעות מכם להנות מהפוטנציאל המלא של החיים?

החודש בעלון "פשוט להיות" נעסוק לרגל ראש השנה בלידה ובפתיחת דף חדש.

לפי המסורת ראש השנה מיצג בזעיר אנפין את כל המשך השנה. מה שנעשה בראש השנה הוא מה שנעשה גם במשך כל השנה הקרובה.

אם נעסוק בתחילת השנה ביעוד שלנו, בחופש שלנו, בהשתחררות מכבלי התבניות שלנו, כך גם יקרה בהמשך השנה. ואם נעסוק בחוסר מיקוד, פיזור וכו' כך גם תראה המשך השנה שלנו.

היום יום הולדת

השבוע חגגתי את יום הולדתה של הבת שלי.

לא, היא לא נולדה באוגוסט (וגם לא באלול). היא החליטה שהיום היא רוצה לחגוג את יום ההולדת שלה עם הנרות והשירים והכתר בשיער וגם ביקשה שנרים אותה בכיסא.

בקיצור, היא רוצה חגיגה שלמה (על העוגה היא ויתרה לנו הפעם).

בעוד שילדים יכולים ושמחים להיוולד כל יום מחדש אנחנו המבוגרים מאמינים שנולדנו רק פעם אחת ולכן אנו חוגגים פעם בשנה

(וגם כאן המילה חגיגה היא הגזמה. אני מכיר הרבה אנשים שנכנסים לדיכאון ביום ההולדת שלהם. הם מאמינים שהם זקנים מדי או שלא הצליחו להגשים את המטרות שהגדירו לעצמם –

שהם היו צריכים בגילם להיות כבר נשואים/עם ילדים/עם עבודה אחרת/מוארים/שלמים וכו וכו' וכו' כל אחד ומחשבותיו המלחיצות).

להיוולד כל בוקר מחדש

כשאנחנו נולדים אנו מגיעים לעולם עם פוטנציאל גלום כמו שתיל רך. מרחב עצום של אפשרויות. במשך השנים ההשקייה שקיבלנו, הרוח, הטמפרטורה, הרוחות והסביבה קבעו את הדרך בה צמחנו עד שבגיל מסוים אנחנו מפסיקים להיוולד ומתקבעים אל אוסף של תבניות מסוימות.

בעוד שכשנולדנו היה לנו טווח רחב של אפשרויות פעולה ובחירה. עם השנים, למדנו שפעולה מסוימת יעילה יותר או נוחה יותר מאחרת. וכך, במשך השנים, אנחנו מפתחים לעצמנו אוסף של פעולות מוכרות ונוחות. אותו אוסף של פעולות או תבניות מוכרות הופך במרוצת השנים ל"אני".

ומה קורה כשאותו אוסף כבר לא מתאים למציאות? כשאותה תבנית ששירתה אותי בעבר פוגעת בי היום ומונעת ממני לגדול?

מה אנחנו עושים אז? רובינו בוחרים לנסות ולשנות את המציאות במקום את התבנית וחווים סבל וצמצום בחיים שלנו.

אני אוהב לספר על חבר שבתור ילד אמרו לו לא לגעת בכבל מאריך חשמלי כי זה מסוכן. הוראה הגיונית וחשובה לילדים. אך כשאותו אדם התבגר נשאר בו הפחד מהכבל המאריך (הוא אפילו פחד לגעת בכבל גם כשהיה מנותק מהחשמל). אותו אדם חי בתבנית שהתאימה, אולי, כשהיה ילד אך אינה מתאימה היום.

אותה תבנית לא מאפשרת לו להנות מהפוטניציאל המלא של שימוש בחשמל.

ואילו תבניות מונעות מכם להנות מהפוטנציאל המלא של החיים?

אולי מחשבות כגון "קשה להשתנות", "זה לא בשבילי", "זה גדול", "זאת היתה טעות" ואולי אחרות….

קשה להשתנות? אי אפשר לשנות תבניות? ככה אני?

אנחנו יוצרים את ההווה (והעתיד) על בסיס העבר. ומנקודת המבט הזאת קשה מאוד להשתנות. כך הייתי וכך אהיה תמיד, אלא אם כן אצליח לעשות שינוי משמעותי בחיים שלי וזה, לפי הסיפור שלי, עבודה קשה מאוד.

ללא כל שק האמונות שלי אודות עצמי. ללא הסיפורים שלי על עצמי שמחזקים אותי ומחלישים אותי לחלופין. ללא כל המשקל הזה. אין צורך ב"שינוי". אין צורך להזיז הרים ולהתגבר על מכשולים (שימו לב שהמכשולים שלנו הם תמיד "סיפורים" מן העבר). אפשר פשוט לפעול ברגע הזה.

מה שמונע ממני לעשות שינוי היא האמונה שקודם הייתי כך ועכשיו אני לא. ללא משקל העבר ההווה נעשה קל וזורם. פעולה. פעולה. פעולה.

אז איך עושים את זה?

ב"עבודה" של ביירון קייטי אנחנו בוחנים את התבניות שמכאיבות לנו בחיים. בתהליך הבחינה הזה (שנקרא גם "חקירה") אנחנו בודקים את אמיתות ונכונות התבנית המכאיבה בהווה (זוכרים את דוגמאת כבל החשמל? האם זאת האמת שהכבל מסוכן?). בוחנים את המחיר שאנו משלמים כשאנו מאמינים לתבנית הזאת (איך אני מגיב כשאני מאמין למחשבה הזאת?) ובודקים על אילו עוד תבניות התבנית הזאת יושבת. ולבסוף אנחנו בוחנים מי נהיה ללא המחשבה/התבנית הזאת?

התהליך הזה של ערעור התבניות שמכאיבות לנו בחיים הוא תהליך עדין ועוצמתי שמאפשר לנו הצצה אל העולם ללא הכאב והסבל אותו אנו חיים וחווים. אותה הצצה מחזירה אותנו למקור, לאותו פוטנציאל גלום של הילדות שלנו. לאותו מקום שבו הכל אפשרי. ומשם הדרך שלנו פתוחה לבחור מתוך אותו מרחב, שתמיד היה שם, את הדרך שלנו.

אז מי נהיה ללא המחשבה הזאת? אולי אנשים שחוגגים כל רגע את יום ההולדת שלהם?

לא יודע מה איתכם אבל אני הולך לקנות חבילת נרות יומולדת. ליתר בטחון.

מאחל לכם יום הולדת שמח היום.

עמדות והלכות בחודש אלול

בתרבות שלנו חשוב מאוד שתהיה לנו עמדה לגבי דברים בחיים. מה העמדה שלך בנושא הזה? ובנושא אחר? פרגמטיזם או תשובות של "פעם כן ופעם לא" נתפסות בעיננו כחולשה.

אם נבדוק שוב נגלה ש"עמדה" משמעה לעמוד. בזמן מסוים התשובה הזאת היתה נכונה עבורי וברגע אחרי כבר לא , אבל אני ממשיך לתת אותה כדי להיראות עקבי.

ההלכה עוסקת (או לפחות עסקה בעבר, כשלא היו כל כך הרבה עמדות שקיבעו אותה) ב"הליכה", בתנועה, בזרימה עם הזמן.

ומכיוון שהחודש הוא חודש אלול, נתמקד הפעם בי"ג המידות עליהן נותנים דגש החודש וביתר שאת בעשרת ימי התשובה.

המידה השלוש עשרה בי"ג המידות היא "ונקה" שעוסקת באפשרות, בה דנו בעלון הפעם, של האדם למחוק את העבר ולפתוח דף חדש. ללא כל העוונות שצבר אם יחזור בתשובה מלאה מתוך אהבה.

בחוויה שלי, התירגול של ה"עבודה" מאפשר לי לבחון את העבר שלי. לסלוח לי ולאחרים עליו ולפתוח דף חדש בכל פעם מתוך אהבה.

יום (לא)הולדת שמח לך – A very merry unbirthday to you

קטע מתוך עליסה בארץ הפלאות בו עליסה מגלה באמצע המסיבה שגם לה יש יום (לא)הולדת היום (יש רק 364 ימים כאלה בשנה) .

הערת אגב: בסרט של דיסני שילבו את מסיבת התה של הכובען המשוגע (מתוך הספר "עליסה בארץ הפלאות") עם יום (לא)ההולדת (שמסופר על ידי המפטי דמפטי מתוך ספר ההמשך "מבעד למראה").

ולהתראות ב-"פשוט להיות"

ירון

נשמח לתגובה שלך: