פשוט להיות - עלון מספר 3

עלון מספר 3 יוצא לדרך וזה אומר שאנחנו כבר רבעון שלם בארץ הקודש. הייתם מאמינים שכבר עבר כל כך הרבה זמן?

הפעם בעלון: הפעם הראשונה, זמן להיות מאושר והגדה השניה.

הפעם הראשונה

אני אוהב ללמד את העבודה של ביירון קייטי. בשבועות האחרונים העברתי מספר די גדול של סדנאות וזה מרחיב את הלב לראות את המשתתפים מגלים מי הם ללא הסיפור שלהם.

החוויה הזאת לא מפסיקה לרגש אותי. ומעבר לכך אני לומד. לומד על עצמי דרך העבודה של המשתתפים וגם דרך התובנות התמימות והראשוניות שלהם. אותן תובנות שאני כבר מתייחס אליהן כמובן מאליו.

בשבוע שעבר העברתי סדנת היכרות ואחד המשתתפים שיתף לאחר תהליך "העבודה" שבו אנו שואלים את ארבעת השאלות וההיפוכים, את כולנו בתובנות שלו. הוא אמר: "פתאום הבנתי שיש לי בחירה בין לכעוס ולהיות מתוסכל לבין לאהוב".
מבחינתי התובנה הזאת היא התמצית של "העבודה" של ביירון קייטי. "העבודה" משמשת את המתנסה כאלומת אור המאפשרת לו ולה לראות את המקום בו קיימת יכולת הבחירה בכל רגע בחיים בין לאהוב את מה שיש לבין לכעוס, להעלב, להיות מתוסכל וכו'. אותי התהליך הפשוט של "העבודה" לא מפסיק להדהים, כשאני, יחד עם כל מי שמצטרף אלי, מגלים שוב ושוב שלא המציאות היא שמכאיבה אלא המחשבות שלי על כך שהמציאות צריכה להיות שונה. וללא האמונה שהמציאות היא "לא בסדר" פתאום נעלמות כל הבעיות כמו במטה קסמים. ונשאר מרחב אינסופי של חופש.

זמן להיות מאושר

שוב ושוב אני שומע את המשפט הזה במפגשים של העבודה. "טוב, זה יקח עוד המון זמן עד שאהיה משוחרר/מאושר". האם זאת האמת? האם באמת יקח עוד הרבה זמן עד שאשתחרר מהמחשבה הזאת? עד שאהיה מאושר?
אם נבדוק נוכל אולי לראות שעצם השימוש במשפט הזה שם זמן ביני לבין האושר. האמונה הזאת מספרת לנו שהאושר אינו חי ופועם כאן ברגע זה ממש. שהוא נמצא איפשהו בסוף דרך ארוכה, שצריך לחצות ולעבור ולהגיע רק אחרי תלאות קשות אל המנוחה והנחלה. לפעמים, למרבה האירוניה, זה די נוח לחשוב כך. בעוד שהמקום בו אני נמצא יכול להיות מקום של סבל ואי נוחות הוא עדין מקום מוכר וידוע ואילו האושר דורש ויתור על כל הסבל שהושקע באמונה הזאת בעבר וגם חדש ואינו מוכר. אני מזמין אתכם בפעם הבאה שהמחשבה "זה לא פשוט, זה יקח הרבה זמן" עולה במוחכם, לבחון, האם זאת האמת?
סוואמי קרישננדה כותב בסיפרו [1] "הדרך הארוכה והקצרה מכאן לכאן. ארוכה או קצרה ככל שתבחר."

ובאותו נושא. הנה סיפור זן שאהוב עלי:

הגדה השניה

נזיר צעיר שצעד בדרכו נתקל בנהר רחב ובלתי עביר. הוא התהלך במשך שעות הלוך ושוב מסתכל חסר אונים על המכשול האדיר שלפניו. כשכמעט איבד תקוה ראה בגדה ממול מורה דגול. הצעיר צעק למורה "הו חכם גדול, האם תוכל לומר לי איך להגיע לגדה השניה של הנהר?". המורה הרהר למשך כמה רגעים בעודו מביט אל הנהר. "בני" צעק המורה. "אתה כבר בגדה השניה"

מי תהיו ללא הסיפור שלכם?