ירון ספקטור מארח את אוהד אזרחי רבי בתנועה ליהדות מתחדשת, מורה להתפתחות רוחנית בדרך האהבה של הקבלה
מייסד "נביעה" – האקדמ-יה העברית של הרוח
מה זה קטן, שחור ועגול – ומאפשר לנו להגשים את החלום שלנו בקלות?
המון אנשים שאני פוגש רוצים ליצור שינוי בחיים שלהם.
אצל חלק מדובר בשינוי בזוגיות או יצירת זוגיות,
אצל אחרים זה מערכות יחסים עם ההורים או עם הילדים.
יש כאלה שמתקשים ליצור שינוי בעבודה או בעסק שלהם
ואחרים רוצים לשנות את אורח החיים שלהם לעשות דיאטה או להיכנס לכושר…
לא משנה מה השינוי שאתם רוצים לעשות.
כל שינוי דורש התמדה.
אז מה עושים שלמרות שאולי התחלנו עם מוטיבציה גבוהה
איפשהו בדרך אנחנו נשארים מותשים וללא אנרגיה
עד כדי כך שאנחנו פשוט לא מצליחים להתמיד
עד כדי כך שאנחנו מסתכלים אל עבר החלום שלנו
וחווים שהוא מתרחק מאיתנו יותר ויותר…
מה זה קטן שחור ועגול? ומאפשר לנו להתמלא באנרגיה חיובית?
לפני כמה שבועות יצאתי לטיול עם הקטנטנים לכיוון היער שליד הבית שלנו.
בדרך, כמו תמיד, לקטנטן ("בן סלוס וחצי") נגמרה המוטיבציה והאנרגיה.
ממש תוך דקות מתחילת הטיול, כמו תמיד, הוא דרש "אבא! על הכתפיים!"
"עוד מעט" אמרתי לו "נגיע ליער ואז","לא!" הוא אמר "עכשיו!"
דקה לתוך הטיול והוא כבר נשכב על הריצפה ויבב "אבא! אין לי כוח. אני עייף…"
הפעם במקום לקחת אותו על הכתפים החלטתי לשנות תבנית מחשבה.
"נושנוש, אמרתי לו, בוא ונעשה תחרות עד למכסה הביוב הקרוב.
שם…העיגול הקטן והשחור הזה. רואה?
בוא ונראה מי יגיע ראשון?"
תוך שניה מצב הרוח והאנרגיה השתנתה.
פתאום. זה הקטן והעייף התעורר.
זינק ורץ קדימה עם אחותו כששניהם מתגלגלים מצחוק
ומה קרה כשהגענו למכסה? מיד חיפשנו את המכסה הבא ורצנו אליו ואז לבא אחריו ואז לבא אחריו…
והכל תוך כדי צחוק ובשיא האנרגיה.
אז מה בעצם קרה שם ואיך כל זה קשור לשינוי?
כל תהליך משמעותי של שינוי דורש התמדה.
אבל מה עושים כשאין לנו אנרגיה להתמיד?
מה עושים כשאנחנו עייפים? כשחזרנו מהעבודה ואין לנו טיפת מוטיבציה לעשות שינוי?
כשכל מה שבא לנו זה להישכב על הריצפה כמו הקטנטן שלי
(או אצלנו המבוגרים להישכב במיטה, או מול הפייסבוק או הטלוויזיה)
ולהגיד לעצמנו שמחר יהיה לנו יותר כוח…
שמחר נעשה את השינוי. לא היום/השבוע/החודש/השנה…
מחר…
אז איך בכל זאת יוצרים התמדה?
העקרון המהותי ביותר ליצירת שינוי היא הגדרת יעדים קלים להשגה.
כן! ההפך ממה שלמדו אותנו כל החיים!
בחיים תמיד לימדו אותנו לשאוף גבוה.
לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים.
להיות מושלמים בעשייה שלנו….
זו אכן שאיפה מצויינת (ובעלון אחר אני גם אשתף איך ניתן לשלב את השאיפה הזאת כדי ליצור שינוי).
אבל כשאנחנו במצב של חוסר אנרגיה ומוטיבציה
השאיפה הזאת אינה משרתת אותנו בכלל אלא להפך.
הניסיון לשאוף גבוה כשהאנרגיה נמוכה
מרגיש יותר כמו הלקאה עצמית מכאיבה….
הנה התהליך שרובינו חווים (בדקו אם אתם יכולים לזהות אותו בחיים שלכם):
- אנחנו רוצים לעשות שינוי (ואולי אפילו התחלנו לעשות שינוי)
- בשלב מסויים אין לנו אנרגיה לשנות כי אנחנו חווים עייפות וכבדות
- אנחנו כועסים ומלקים את עצמנו על כך שאנחנו לא עושים שינוי ואנחנו לא מתמידים
- הכעס (בתוספת הלקאה עצמית ורגשות אשם) מוסיף לחווית העייפות וכבדות
- יש לנו עוד פחות אנרגיה לעשות שינוי.
- אנחנו דוחים את השינוי לעתיד רחוק יותר (כי נמאס לנו לחוות את הכאב) וחוזר חלילה
הזמנה לשינוי אחר
אז בפעם הבאה שאתם רוצים לעשות שינוי
אני מזמין אתכם ליצור שינוי אחר.
אני מזמין אתכם להפסיק להלקות את עצמכם (אני קורא לזה "לאפסן את השוט בארון")
ולבחור את הצעד הקטן ביותר
שאתם יודעים שאתם יכולים לקחת היום (לא מחר) כדי להתקרב אל היעד שלכם.
אנא קראו את המשפט הזה שוב!
לא מדובר על צעד קטן או צעד פשוט אלא
הצעד הקטן ביותר שאתם יכולים לקחת
כדי להתקרב אל היעד שלכם.
מניסיוני ומניסיון התלמידים שלי אתם תגלו מהר מאוד
שכמו הקטנטן שלי שרץ ממכסה ביוב אחד לבא אחריו מלא באנרגיה
גם אתם עושים צעד ועוד צעד ועוד צעד ומגשימים את היעד שלכם בהרבה יותר קלות
ועם פרץ אנרגיה שמאפשר לכם באותה תנופה להתמיד ולהגשים את החלום שלכם.
אז עצרו ובחרו עכשיו:
מה הצעד הקטן ביותר שאתם בוחרים לקחת היום לכיוון החלום שלכם?
ו….אל תשכחו לשתף אותנו כאן למטה כדי שנוכל ללמוד ולתמוך בכם!
אני מאחל לכולכם שבת שלום ולהתראות בקרוב
תודה
ירון ספקטור | פשוט להיות
ירון ספקטור | פשוט להיות
כתיבת תגובה