תודה לכל מי שמילא את הסקר וגילה מה הוא אותו דבר שמונע מאיתנו להגשים את החלום שלנו עכשיו. ברגע זה ממש.
קיבלתי תשובות מאוד מעניינות.
אתחיל בשיתוף אחד.
שתי נשים כתבו לי על דימוי הגוף הנמוך שלהן וכתבו, כל אחת במילותיה שלה ש:
"אתה, ירון, לא יכול לעזור לי".
האם אני יכול לעזור לך?
מי שאומר לי שאני לא יכול לעזור לו צודק…משתי סיבות:
1. כשאני מאמין שאין פתרון. באמת אין פתרון. המיינד שלנו לא יתן לו להופיע.
כשאני מפסיק להאמין בכך. אני מיד מוצף בהמוני פתרונות מקורייים, חדשים,
שמעולם לא פגשתי…כי לא הייתי פנוי לתת להם מקום.
אני פוגש את החוויה הזאת יום יום בקליניקה ובסדנאות שלי.
זה פשוט קסם ואני מזמין אתכם לחוות אותו.
אם אתם מרגישים שאין פתרון.
תנו לעצמכם את החופש להאמין לרגע שיש.
ראו מה אתם מגלים….
2. הסיבה השניה היא שאף אחד לא יכול לעזור לכם.
רק אתם יכולים.
התפקיד שלי הוא לא לעזור לכם אלא לתמוך בכם
למצוא את התשובות והפתרונות שלכם.
הפתרונות הם כל כך פשוטים וברורים.
אך הרבה מאוד פעמים אנחנו צריכים מישהו שיתן לנו יד.
רק כדי שנוכל לפגוש שוב את עצמנו
רק כדי שנוכל להזכיר לעצמנו את מה ששכחנו…
חזרה הביתה
ודבר אחרון. יצאת מצרים היא מסע מעבדות לחרות. את זה כולנו יודעים…
אך הוא בעיקר מסע חזרה הביתה.
מסע שדורש ויתור על הקיים למען החדש. נקיון של פסח….
אלוהים מצווה על משה: "של נעליך"
הסר את האבק הישן שנצבר עליהם לפני שאתה פוגש את החדש:
וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה,
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם;
שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
כך גם אנחנו.
כדי פגוש את הפתרונות החדשים.
אנחנו נדרשים לוותר על הידע המוקדם שלנו.
על האמונות הישנות שאינן משרתות אותנו.
כדי להגיע לאדמת קודש.
צריך לוותר על הנעלים המוכרות ולצעוד.
כמו תינוק על אדמה לא מוכרת.
ברגל יחפה, פגיעה, פתוחה לכל מה שהאדמה הקדושה מציעה.
ובנושא חזרה הביתה אני מצרף את הקליפ המקסים של "פרחחי המעיין"
(הם יוצאים בסיבוב הופעות בקרוב…)
חג שמח.
באהבה
ירון
כתיבת תגובה