לפני הרבה שנים, בממלכה רחוקה חייה נסיכה קטנה. יום אחד חלתה הנסיכה והודיעה לאביה שלא תבריא עד שלא תקבל את הירח. המלך המודאג הביא את כל החכמים, הקוסמים והמדענים וכולם דיברו והוכיחו שוב ושוב את חכמתם המופלאה אך אף אחד מהם לא ידע איך אפשר להביא את הירח, הרי הוא כל כך רחוק וכבד וגדול….

זהו….נגמרה העונה. האח הגדול מאחורניו וכוכב נולד לפנינו… הייתי רוצה להגיד שאני מכור וראיתי כל פרק. זה בטח היה ממקם אותי במקום של ה"קוליים שמודים שאוהבים ראליטי". אבל האמת היא שלא עקבתי אחרי האח הגדול.אבל כן דאגתי להתעדכן…. יש אנשים שמספרים לי שהם צופים ב-"אח הגדול" כי זה לעיסת מסטיק למוח. משהו שמרגיע את העצבים….

פעם לפני הרבה שנים (לפעמים זה נראה כמו גלגול אחר) אהבתי לטפס על הרים. אין כמו להתגבר על הפחד, להתאמץ, לקחת צעד אחר צעד בגבהים בהם האויר דליל,לקחת סיכון, לתקוע את הקרמפון (הלהב שמתחבר לנעל ומאפשר טיפוס על קרח) והגרזן ולטפס עקב אחר אגודל על קיר קרח אימתני. בתמונה: אני בטיפוס אל מול נופי הקורדייארה…

אני לא ביקרתי מעולם במצרים עצמה (בסיני דווקא ביקרתי לא מעט). אך בימים האחרונים אני כל הזמן שם. כיכר א-תחריר, איסמעליה, אלכסנדריה…. במפגשים של ה"עבודה" של ביירון קייטי שאני מעביר אני פוגש שוב ושוב אנשים שמודאגים מ"המצב" ושואלים אותי: "איך אפשר לחיות ללא דאגות כשכל המזרח התיכון בוער וגם הדיחו את גלנט וגם הדלק שוב…

 אל תפחד…   השבוע מצאתי את עצמי מבלה לילות ארוכים עם הקטנציק במנשארי. (הנה הוא כאן למעלה שוב מתועד בגודל טבעי בעוד אני כותב שורות אלו)   רק שנינו יחד כשכל העולם ישן לו. וכשלקטנציק לא נוח והוא מיבב אני מוצא את עצמי שר לו "אל תפחד" של אהוד בנאי. אל תפחד [קטנציק] אתה לא…